לחבר את הנקודות.

סבתא לאה שלי בחייה הבוגרים היתה מורה למלאכה. ובשעות הפנאי מטיילת בקיבוץ, קוטפת פרחים ומייבשת את עליי הכותרת בין דפי עיתון 'דבר'. לכשייבשו מניחה עלה לצד עלה, יוצרת מהם דמויות, ובונה עולמות.

סבא יהודה שלי בחייו הבוגרים היה רוקח. הרוקח הארצי הראשי של ארץ ישראל.

אמא ליאורה שלי בחייה הבוגרים היתה פיזיותרפיסטית. מטפלת באנשים החיים לצד הכנרת להפחתת כאבם וכמחנכת בנשמתה שולחת אותם לשחות.

אמי הירושלמית ידעה שהכנרת היא המיטיבה שבתרופות: שילוב של מים, אוויר, חום השמש ותנועת הגוף.

אבא שלי בחייו הבוגרים היה לאיש טבע וחינוך. בראש ובראשונה חובב ציפורים, מורה לחקלאות, מדריך תיירים ומלווה אנשים בדרכם האחרונה.

כשאני מסתכלת על הנקודות שהפכו אותי למי שאני, מתבהרת בי התמונה של אור השמש ויציבות האדמה. אני שילוב של ריפוי, חינוך ומחברת בין אמנות, רפואה ועולמות של טבע ותנועה.

כך מתהווה בי אשה חוקרת עלים שמוטיבים מעולם הטבע מלווים את יצירתה. מתהווה בי אשה בעלת מיכל פנימי המאפשר מצע גדילה וריפוי לכאב האחר. מתהווה בי אישה מחוברת לטבע המרפא המלא בהשראה לאמנות ולחיבור בין אנשים.