מהסתתרות לתנועה

הופעה. תחושה חזקה שעלתה במהלך ימי השבעה על אמי הביאה אותי להבנה כי הסתתרתי מספיק. ילדה ביישנית ומופנמת, אחת שבונה מעליה שריון הגנה מהחיים, במקום לחיות אותם. הטלטלה שחוויתי, מהמעבר של אמי בין העולמות העמיקה בי את הרצון להגשים את עצמי. השראה. "אני רוצה להיות היא". זאת התחושה שעלתה בי, כשנפגשתי לאורך החיים עם נשים העוסקות בתהליכי ריפוי , טיפול רגשי, גופני, ורוחני. שאני רוצה ממש כמותן לקסום את מעשה הפלא הקרוי טיפול. למדתי, אך תחושת חוסר הבשלות נכחה עם כל סיום של מסלול לימודים. הרי מדובר בדיני נפשות ושאל קודש הקודשים של האדם יש לגשת רק כשאחוש מוכנה באמת. ולכן דרך הלימודים נמשכת.

ויתור יוצר. מפח נפש עקב מפגש עם שרלטנית, הוציא אותי לדרך מופלאה ויסודית של לימודי עומק בעולם הפסיכותרפיה האנתרופוסופית. שם גם פגשתי את האמנות המרפאת ואת המנדלות. אל סדנה בת יום אחד הגעתי עם שריון האנטיפטיות המוכר שלי ובסופו נתבקשתי לצייר מנדלה. לא קיבלתי הנחיות, אף פעם לא ציירתי מנדלות או נמשכתי אל עולמן. הוגש גיליון נייר כהה, עם עיגול כסוף מצוייר עליו והמון טושים מיוחדים שטרם הכרתי. צלצול פעמון קרא להתיישב למעגל סיכום היום. אך אני לא יכולתי להיפרד מהצבעים, מהתנועה ומההנאה. השריון קרס. משהו שם קרה. מאותו היום המנדלות נבעו מתוכי בשטף חסר מעצורים. בזו אחר זו, בכל רגע של ידיים פנויות אני מציירת. את הטושים קיבלתי הישר מטוקיו ואת המנדלות קיבלתי מהשמיים. סמכות פנימית. בחלוף שנת האבל על מותה אמי החלטתי שאת המנדלות אני רוצה להפיץ לכל עבר. יש בהן יופי שמתורגם לתחושת הרמוניה ושקט פנימי. זיהיתי שהעולם מבקש אותן ושיש בי רצון חזק להעניק. סוף סוף תחושה של בשלות. בחנוכה המנדלות מקפצות על סביבונים, הן מצאו את עצמן על אריחי קרמיקה ועל כרטיסי ברכה ולאחרונה קיבלו תפנית- אני מציירת בהשראתן על עלים. תלמידה נצחית. אני ממשיכה ללמוד ובמקביל מתחילה גם לטפל. מתוך הבנה כי הגיע הרגע שלי לתת לעולם, ולעולם אמשיך ללמוד. 5/7/2021